אהבה

במובן הישן

“אם בלשונות בני אדם ומלאכים אדבר ואין בי אהבה, הריני כנחשת הומה או כמצלתים רועשים. 2 אם תהיה לי מתת הנבואה ואדע כל הסודות ואשיג כל הדעת; ואם תהיה בי כל האמונה עד להעתיק הרים ממקומם, ואין בי אהבה, הריני כאין וכאפס.” האיגרת לקורניתיים ב׳   פרק יג׳

אהבה היא חיבה עזה, רגש של משיכה גדולה או חשק למישהו או למשהו (אבן יהודה)

זוהי אהבה שהיא רגש שמונע על ידי מחשבה, על ידי צרכים ופחדים. כאשר צרכי מסופקים, כאשר קורה מה שאני רוצה והאדם האחר נראה ופועל כפי שאני הייתי רוצה שיפעל, כנראה שאוהב אותו. ואותו האדם, ברגע שיעשה דבר מה שרע בעיני, האהבה שלי, הרגש שאני, ישתנה ויהפוך לכעס, לתסכול או לפחד וכאב.

לכן אהבה תהיה שברירית לתמיד, מותנית על ידי קיומם של תנאים מסויימים המאפשרים לי לאהוב (כי האהבה שלי ניצטת על ידי התאמת המציאות לדעותי).

אהבה עצמית-אנוכיות. אהבה זרה- הנוגדת את המוסר הרשמי והמקובל. אהבה חופשית-יחסי אהבים בין שני המינים שלא לפי חוקי הדת או המדינה בעיניני אישות ונישואין

עולם שמבין אהבה כך, יהיה מונע מפחד. פחד לאבד אהבה שיש לי , פחד לא לקבל מה שאני רוצה מן האהבה, פחד לאהוב את מי שלא יתן לי מה שאני צריך. זוהי אהבה של אינטרסים, של משא ומתן ושל נטישה.

במובן החדש והמתחדש

היא כניעה לאמת. היא הסכמה לראות את הדברים כפי שהם ולא להתנגד לטבע האמיתי שלנו.

אנחנו אחד. הכל אחד. כל אחד הוא אור מיוחד שאת קיומו ואת משמעותו הוא מקבל מן האחד. בחיים מתוך האמת האהבה היא התנועה היחידה הקיימת של כל הדברים ואין מקום שהיא לא נמצאת בו. זהו איננו רגש אלא ההוויה עצמה, הדבר עצמו. האהבה היא התנועה שזורמת בכל, ההסכמה שמי שרואה נענה לה וזוהי העשייה שנובעת מן ההתמסרות והזרימה האלה.

אהבה שכזו יציבה תמיד, כל פעולה וכל התרחשות בעצם יצרו התעוררות של האדם המבקש לראות את האמת מסיפורים ואשליות שיצר השכל המדמה, ויאפשרו לו לגעת במציאות עצמה ולהיפגש איתה מפגש ישיר, מזוכך ונותן חיים.

לעיון נוסף – ערכים קשורים

בדידות, אמת, גבול, התחשבות, וודאות