שחיקה

במובן הישן

שחיקה היא תהליך בלתי נמנע, שבו העיסוק בדבר מה לאורך זמן לא מאפשר התחדשות, גורם לנו לחזור על עצמינו שוב ושוב ולהשתעמם. אנחנו נעשה את הפעולה לאורך זמן משום שהיא נותנת לנו ערך ותגמול רצויים לנו או משום שנפחד לעזוב מבלי לדעת מה נפגוש בפרק הבא.

נקודת המוצא של שחיקה, היא האמונה שהעבודה או העשייה קבועה מראש, ידועה מראש ואיננה תלויה באדם המעורב. שאופייה אוביקטיבי ומוגדר.

במובן החדש והמתחדש

שחיקה היא תופעה של חוסר עניין ומוטיבציה שנגרמים מן האמונה המוטעיית, שלא זוכרת שבכל רגע נתון, כשהאנרגיה שלך פוגשת אנרגיה אחרת, של אדם או אובייקט, מתחולל מפגש מיוחד ובעל עוצמה. מעולם לא היה מפגש כזה קודם לכן והוא מתרחש בתוך השדה שנוצר בינך לבין האחר כפי שאתם היום, ברגע הזה.

כאשר אני ער ליופי הזה, המבט שלי, ההתייחסות שלי, הכוונה שלי, יביאו לביטוי את המפגש הייחודי ואת השדה האנרגטי שנוצר בין שני אנשים או יותר.

כל רגע יביא איתו הבנה ותנועה חדשות, כל רגע יצור גילוי חדש ואינטימיות עמוקה. זרימת האנרגיה בגוף תיגדל והחכמה והאהבה יתפשטו באדם ובכל מי על ידו. ההתחדשות לא תהיה פרי של מאמץ אלא תופעה טבעית של תודעה ערה, של אדם היודע שהוא פלא שמתגלה לעצמו וברכה לכל מי שיפגוש אותו.

״ההגדרה של אי שפיות היא לעשות שוב ושוב את אותו הדבר ולצפות לתוצאות שונות״ – ריטה מיי בראון. פסיכיאטרית.

לעיון נוסף – ערכים קשורים

פשרה, שיעמום, פאסיביות, לנסות