שיעמום

במובן הישן

אנחנו מבקשים גירוי. אנחנו חייבים שיהיה לנו עניין. אנחנו רוצים לוודא שאנחנו חיים ושהעולם מבקש אותנו ומתעניין בנו.

אנחנו רוצים לקבל את מה שאנחנו רוצים. אנחנו רוצים שהפחדים שלנו ירגעו. אנחנו רוצים לראות סיבה ותכלית. אנחנו רוצים להיות בעל ערך, לתרום ערך, למלא את הריק, לסדר את הבלגאן כדי שתהייה תכלית. ו-להגן על כל זה מרגע שנמצא.

אנחנו מסתכלים על עצמינו כמכונה או אפילו לא מכונה אלא מנגנון, שזקוק למשהו שיכניס אותו לתנועה. בלי זה- דממה. בור. כלום.

במובן החדש והמתחדש

הוא מצב של הארה ופריצת דרך. זהו מצב בו המיינד השתתק. בו הפירושים והניתוחים דוממים ונוצר שקט עמוק. השקט הזה איננו שום מקום. השקט הזה לא ריק ולא חסר תכלית. השקט הזה הוא האנרגיה הטהורה של הטבע חיה, רוטטת ונובעת באין מפריע. אין צורה שתחזיק. אין כללי משחק שיתחמו. אין הגדרות ששמות גבולות ויוצרות הפרדה.

משם התנועה כמו משחקת עם העולם. היא פשוטה, קלה ואיננה מתווכחת או מחפשת משמעות. שם הדברים מקבלים הכוונה ישירות מן החכמה של האחדות, שם אנחנו מונעים על ידי קול שאינו מדובר במילים אלא בפעימות, מופיע כתחושה בטוחה וערה.

לעיון נוסף – ערכים קשורים

משקעים, סבלנות, פשרה, קושי, ויתור