שכנוע

במובן הישן

כל כך הרבה פעמים, דווקא כשמשהו ממש חשוב לנו, דווקא כשאנחנו ממש רוצים שהוא יקרה ויודעים שזה יעשה טוב לכולם- אנחנו עסוקים בשכנוע.

שכנוע היא פעולה, שנולדת מן האמונה, שהאדם האחר לא רואה, לא רוצה או אין לו, ואנחנו נעשה שיראה, ירצה ושיהיה לו.
מה שאנחנו מחמיצים, פעמים רבות כל כך, הוא שכשאני באה מ-לא אני מגבירה את ה-לא. כשהאדם רואה בעיניים שלי את ה-לא את ה-אין לך ואת ה- אתה לא, הוא נהיה זהה למה שהעיניים שלנו אומרות, הופך למה שהמיינד מאמין.
לכן בעצם, לשכנוע יש מחיר.  הוא זמני ודורש המון תחזוקה.

לכן בעצם, שכנוע לא באמת עובד ופעמים רבות הוא משיג את ההפך בדיוק- מחלוקת ואי הקשבה של האדם לעצמו אלא לדמות שמוקרנת לו מבחוץ, על ידי המשכנע. בנוסף לכך, כשאני גורמת לאדם להאמין שהוא לא רואה, אני יוצרת נפרדות ביני לבינו והוא שומע ורואה יהירות, מגיב לכך, שאני מאמינה,שאני יודעת והוא לא. אז היחסים הופכים להיות הנושא, נוצרת וכחנות והמהות מתפספסת.

במובן החדש והמתחדש

במובן החדש אני מזכירה לאדם את היופי והחכמה שנמצאים בו, וכרגע הוא לא רואה או לא נוגע בהם.

אין זה אומר שהאדם יסכים עם נקודת המבט שלי או השביל בו אני הולכת, אבל אם אתה רואה את ה-כן בעיניים של האדם, שומע את ה-כן בין מרווחי המילים, מרגיש את הלב ויודע שה-כן מרטיט אותו, אתה יכול לרקוד עם הכן, גם כשאף אחד עוד לא רואה אותו ובכלל יודע על קיומו. כשאני באה להזכיר, האחר ידע זאת ויסמוך על זה בחייו.
אז, כשאת רוקדת עם ה-כן ועושה עם החיים אהבה, אי אפשר לעמוד מול היופי, והרטט של שורש הנשמה של כולנו מרעיד, מושך ומניע.
אז, כשהוא מסתכל לך בעיניים, הוא יודע ש-כן.
שהוא כן
שהעולם כן
שעכשיו כן.

לעיון נוסף – ערכים קשורים

ויכוח, עקשנות,בריונות,התנשאות, החלטה