תקועה

במובן הישן

להיות תקועה משמעו

  1. לא להיות מסוגלת להניע את עצמי או דבר מה שאני רוצה שינוע
  2. לא להיות מסוגלת להגיע לאן שאני רוצה או מאמינה שצריכה
  3. לא לזהות התקדמות
  4. לא לקבל תוצאות מקוות.

כל אלה נחים על ההנחה, שאומרת שאנחנו יודעים לאן אנחנו אמורים להגיע, שאנחנו אחראיים להגיע לשם ושיש לנו את הכלים ואמות המידה הדרושים, כדי לבצע את הנדרש.

האמונה הזו, שבאה ישירות מן המיינד המנתח ומפרש, משטחת את עולם שאראה וארגיש  ומצרה אותו, כך שיתאים לאפשר התקדמות. על פי אמות המידה ששמתי ובהתאם לצורה שהגדרתי- אייך זה צריך להיראות ואייך לא.

כך דנתי את עצמי לראות רק את מה שהמיינד מרשה לי, רק מה שהוא אומר שנכון ויעיל שאראה, ובכך אני מנועה מלראות את היופי והחכמה העתיקים, את האמת שמבקשת להתגלות ואת האינסוף שמחכה שנשים אליו לב.

כך אני אינני יכולה לראות את התנועה, את החיות, את העוצמה, שבי. מה שאראה יהיה תמיד ביחס למה שאני מאמינה שאני צריכה או אמורה לראות ולהיות. ואז, כאשר מתרחשות בי אינסוף תנועות, חדש מנגן עלי וקולות לא מוכרים נשמעים בתוכי- אני מהלכת בעולם כענייה, מבכה שגורלי לא שפר עלי ונאבקת בעולם. לפעמים בקורבנות ולפעמים כבעלת זכויות ובתובענות.

במובן החדש והמתחדש

אין לאן להגיע. אין מי להיות. אין פער ולא צריך לסגור אותו. אם אין פער, אין צורך לנוע ממקום למקום כדי להגיע או לפתור מצבים שאינם רצויים. אם אין פער, משמעו שאין מה לעשות כדי ש… אין לאן ללכת ואין מאיפה לבוא.

התנועה הטבעית נובעת כמו תורוס, כמו מעיין שעולה על גדותיו מאהבה, משפיע מטובו ומעושרו על העולם והעולם נובע אליו בכמיהה את יופיו. התנועה הטבעית יציבה וקיימת משום שהיא האמת, היא אייך שהדברים הם, היא הטבע של הכל.

לכן, כשאני חושבת שאני תקועה, משמע אינני קשובה לנביעה שלי ולריקוד שלה עם הנביעות האחרות .במקום אני מתכננת, מפחדת לא לעמוד בתוכנית, דוחפת את עצמי ואת העולם ומעריכה את התוצאות באמות מידה מנוכרות שאינן יכולות לתפוס, כמה תנועה ויופי יש כאן, כמה העכשיו בעל עוצמה וכמה אף פעם אני לא יכולה להיות במקום אחר מאשר כאן.

“נתקעתי במקום אני נתקעתי במקום אני נתקעתי באותו המקום”

לעיון נוסף – ערכים קשורים

קלקול, פשרה, פחד, מצב ללא מוצא, כניעה