תשוקה

במובן הישן

“על משכבי בלילות ביקשתי את שאהבה נפשי ולא מצאתיו.
אקומה נא ואסובבה כעיר בשוקים וברחובות אבקשה את שאהבה נפשי ביקשתיו ולא מצאתיו.
מצאוני השומרים הסובבים בעיר את שאהבה נפשי ראיתם: כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו עד שהביאתיו אל בית אימי ואל חדר הורתי.”
שיר השירים ג’ (א-ד)

התשוקה באה מחסר. תשוקה היא אש אוכלת, תובעת, צריכה, מוכרחה, לא יכולה בלי, שומרת, מתקיפה, נאחזת.
היא בור שחור שמחפש להתמלא
היא חסר ללא תקנה
תמיד תישאר חסרה
שולטת
נערצת
מבקשת לעצמה עבדים

כך אנחנו יוצרים את עצמנו עבדים של עצמנו
כך אנחנו מקריבים למולך, שהוא אנחנו
את הקורבן היומי
קורבן אדם
את עצמנו אנחנו מקריבים

המחשבה המניעה תשוקה מחסר תהייה משהו כמו
“רק אם יהיה לי אהיה מאושר”
או “רק אם אגיע אהיה בטוח”
או “רק אם אמנע אהיה מצליח”
או “רק אם אשיג אהיה אהוב”

תשוקה שבאה מן החסר
יוצרת נוכחות של פחד
וברגעים של רוגע מתוך היסח דעת
היא מעירה בטלטלה
מזכירה את האפשרות לאבד את מושא התשוקה
משכנעת מחדש בריק ובאין , בשממה ובבדידות שיהיו מנת חלקו של הנרדם בשמירה והמפסיק להשתוקק,
ושולחת מיד להמשך עבדות.

במובן החדש והמתחדש

תשוקה באה מן השלם והמלא.
תשוקה ממלא היא שקטה
כמעט ואי אפשר לחוש בתנועה
אין עליות וירידות
אין השפעה מבחוץ.
זוהי תשוקה שבמהותה היא אמירת כן
מלאה ופשוטה
לחיים.
אין חיפוש
כי אין מה לחפש
הוא כבר נמצא
ואין לאן להתקדם
כי הכל בפנים
ואין דבר
אלא לראות את הפלא
של המתגלה לעיני
בכל רגע ורגע
והוא אני
והוא הכל
האחד
ההוויה עצמה.

זה מבלבל
לפעמים זה מרגיש עצוב
כי אנחנו נפרדים מחלום
על תשוקה ואייך היא תראה.
לכאב הזה יש תפקיד
לשחרר ולנקות אותנו
מן הפסלים והתמונות שעבדנו
וחלמנו וכמההנו
על תשוקה.

ואז ישנה תשוקה
שהוא תנועה
ידועה
וכמעט לא מורגשת.
זה השקט של הזכרות והרפיה
בתוך העצמיות שלנו
הטבע האמיתי לנו.

אפס מאמץ
ובכל זאת תנועה.
אייך?

לעיון נוסף – ערכים קשורים

יחסים, אוכל, טוטאליות, התמסרות, אישה